אהע"י סימן א כבוד הרב הגאון המפורסם הישיש מו"ה יהושע נ"י האבד"ק סאקאלאב: עתה באתי להשיב לכת"ה בדבר השאלה באיש אחד מקהלתו שנשא אשה בפרייסין בהיותו דר שמה ואח"כ הי' מוכרח לצאת מן המדינה עפ"י חוקי הממשלה ולשוב לביתו לעיר סאקאלאב והאשה אינה רוצית לבוא לפה וגם הבעל אומר שהוא בעצמו ראה שזינתה אשתו עם קצב אחד ועוד העיד השמש המחזיק המרחץ שמעולם לא נכנסה לבית הטבילה ויש עוד עד בדבר הזה וגם היא עוברת על דת בחילול שבת ויוצאה בשוק וראשה פרוע וע"כ רצון כת"ה להתיר לו לישא אשה אחרת (אחרי כי אינה רוצית לקבל גט ברצונה) גם בלי מאה רבנים וענוותנותו תרבני להגיד חוות דעתי העני' וזה החלי בעזר הצור: הנה מצד אמירת הבעל שראה בעצמו שאשתו זנתה בודאי אין להתיר לישא אחרת שהרי מבואר ברמ"א אה"ע סי' קע"ח שבזמן הזה דאיכא חרם דרגמ"ה אין הבעל מהימן לומר שמאמין לדברי העד האומר שזינתה וכופין אותו לשמש עמה עיי"ש וכבר כתבו האחרונים דה"ה באומר שראה בעצמו שזינתה ג"כ הדין הכי וכן כתב המרדכי בפרק האומר בקידושין בשם רבינו שמעון דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת עיי"ש ועיין בספר ישוי"ע אה"ע סי' ס"ח ובאמת ע"כ צריך לומר הכי דאל"כ יהיו ח"ו בנות ישראל כהפקר דכל אחד יאמר כן ומה הועיל ר"ג בתקנתו: והנה הרמ"א כתב וז"ל וי"א דבזמן הזה שיש חרם דר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו מהימן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת ואומר שמאמינה אעפ"י שאינו מאמין גם מנדין אותו על האומר שמאמינה וגרם לבטל חרם דר"ג וה"ה בכל מקום שלא יוכל לגרש בנא דעת האשה וי"א דכופין אותו ומשמש עמה אעפ"י שאומר שמאמין לדברי העד כו' עיי"ש והי"א הב' הוא דעת הר"ש המובא במרדכי הנ"ל ושיטת הי"א הא' היא דאסורה עליו רק דמנדין אותו כיון שעי"ז גרם לבטל תקנת רגמ"ה ולדעתי צ"ע למה לא כתב הרמ"א האי דינא ג"כ על מי שאומר שראה בעצמו שזינתה דהא המחבר ג"כ מיירי מזה שם בסעיף הקודם לזה עוד יש לדקדק למה ייחד דבריו לומר מחרם שלא לגרש אשה בע"כ למה לא הזכיר מחרם דב' נשים אך ע"ז יש לומר דכיון דחרם דב' נשים גם אם אמת כדבריו צריך התרה ממאה רבנים וא"כ אם הרבנים לא יאמינו לי' בלא"ה אינו רשאי לישא אחרת ואם יאמינו לו מסתמא יראו ויכירו שהמעשה אמת כדבריו ומשו"ה לא דיבר רק מגט בע"כ אבל הקושיא הראשונה קשה ונ"ל דיש לומר דבדקדוק השמיט הרמ"א ז"ל דבאמת יש להתבונן הא בתקנת הרגמ"ה בתשו' מהר"ם מרוטענבערג מבואר דבגט בע"כ גם הסופר והעדים בכלל החרם א"כ איך רשאים העדים להיות עדים בזה אך אי נימא שרשאי הבעל להאמין לדברי העד וממילא נאסרה עליו שפיר רשאין העדים לחתום הגט דהמה סומכין על נאמנות של העד ולהיות גם עדי מסירה א"כ היכי שהוא אומר שראה בעצמו אין אנו צריכים לדון על הבעל כלל אם יש עליו חרם דרגמ"ה דבלא"ה לא ימצא עדים על הגט דהמה בודאי אינם רשאין להאמין לו באמירתו לחוד ודו"ק: והנה אנכי כבר עמדתי להקשות על השיטה הא' שהביא הרמ"א ז"ל דמנדין אותו על שגרם לבטל חרם דרגמ"ה אלמא מזה דגם מה שגרם לאסור עליו חשוב ביטול א"כ יקשה הא דאיתא במכות דף ט"ו ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה הא שפיר משכחת לה בכה"ג שאומר שראה בה בעצמו דבר ערוה או שמאמין לדברי העד שאומר שזינתה וזה חשוב ביטול לעשה דולו תהי' לאשה ומה לי חדרגמ"ה ומה לי עשה דולו תהי' לאשה כיון דגרם ע"י אמירתו שלא יוכל להחזירה צריך להיות דחשיב ביטול לשיטת הי"א הנ"ל. אך יש לומר דזה לא חשוב ביטול עשה כיון דמהני אמתלא לחזור מדבריו הראשונים אך עכ"פ נרויח בזה ליישב דברי רש"י ז"ל שכתב התם אמה דמשני הש"ס התם שהדירה דהיינו שמצא בה דבר ערוה והדירה והתוס' הקשו ע"ז דא"כ אינו מצוה לקיימה ולפי הנ"ל יש לומר כונת רש"י ז"ל דליכא עדים רק שאמר שמצא בעצמו בה דבר ערוה והדירה דשוב לא מהני אמתלא להפקיע איסור נדר דהא לדעת רש"י ז"ל מיירי באומר הנאת תשמישי עליך ובלא הדבר ערוה לא הי' הנדר חל כלל רק מחמת שאמר שמצא בה דבר ערוה הנדר חל וכיון שכבר הדירה לא מהני אמתלא לבטל הנדר למפרע כיון שבשעה שנדר שפיר הי' חל דאז בההיא שעתא עדיין לא הי' משועבד לה וזו היא סברא נכונה לפענ"ד ומ"מ הדבר צריך אצלי תלמוד. ולענין להתיר לו לישא אשה אחרת אפילו ע"י מאה רבנים יש חשש שמא יתן אמתלא אח"כ שכבר נשא השני' ותהי' הראשונה מותרת לו אפילו לפי דיעה ראשונה של הרמ"א שם ותהיינה לו שתי נשים כאחת: ומה שכתב כת"ה בשם מהריב"ל דבפ"פ כופין אותו לגרש לא ידעתי הבין הלא מסתמא הוא ז"ל מיירי מצד עיקר הדין של הש"ס אבל לא מיירי לענין תקנת רגמ"ה וגם בספר בני אהובה מסתמא מיירי ג"כ רק לענין דינא דגמרא ולא מצד תקנת רגמ"ה ואין הספרים ת"י לעיין בהם ואם כן הוא תמוה לי טובא שהרי בתוס' זבחים דף ב' ע"ב ד"ה סתם אשה מבואר בהדי' דאין כופין אותו לגרשה כשזינתה ברצון שכתבו וז"ל ואפילו אם זינתה תחת בעלה מ"מ אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ע"ש: ומה שכתב כת"ה לדמות למה שכתב הרא"ש דמשו"ה נאמנת האומרת גרשתני דאינה חשודה לעשות איסור שתתקלקל כל ימי' באם תנשא בלא גט דה"ה בנ"ד אם ישא עוד אשה יעבור כל ימיו על איסור חרגמ"ה לא דמי כלל דמלבד דאין לדמות איסור מיתה דא"א לאיסור תקנת ב' נשים ג"כ יש לחלק דהתם גם אם יגרשנה בעלה הראשון או ימות ג"כ אסורה לבעלה השני דנעשית סוטה כיון שנישאת מקודם אבל הכא גם אם יגרש אח"כ לאשתו ראשונה או תמות נתבטל החרם לגמרי ול"ח כל ימיו באיסור ופשוט: ודברי הרא"ש הואיל ואתא לידן נימא בה מלתא הנה ראיתי בנו"ב מהדו"ת חלק אה"ע סי' צ"א שעמד על הרא"ש דלמה הי' להרא"ש לחדש טעם חדש בקיום דברי רב המנונא ולהוסיף דברים שתהא נשארת באיסור א"א כל ימי' ונ"ל די"ל דבאמת פריך התם רב משרשיא ממתניתין דהשמים ביני לבינך והא הכא דידעה היא דבעלה ידע בה ומשני קסבר היא גופא אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע עיי"ש והנה י"ל דהרא"ש סבר דשינויא דחיקא הוא וגם לעיל דפריך רב המנונא מרישא האומרת טמאה אני לך ולמה לא חש רב המנונא בעצמו לסיפא (דמתניתין רק המתין עד דמתיב רב משרשיא ע"כ השכיל הרא"ש לחדש בה דבר דהכא שאני שלא תפקיע עצמה מתחת בעלה בטענת שקר שתהא באיסור א"א כל ימי דהאי טעמא ליכא גבי השמים ביני לבינך אלא רב המנונא הכי קאמר דאפילו למשנה אחרונ' דבטמאה אני לך אינה נאמנת והרי אם באמת אמרה הלא יודעת בעצמה שהיא אסורה לבעלה והיא באיסור סוטה כל ימי' ואם אין אתה מאמין לה על כך ותאמין לה כשהיא אומרת לבעלה גרשתני הלא יש לחוש שתערים לומר לבעלה גרשתני כיון שבין כך ובין כך כל ימי' באיסור ומה לה באיסור סוטה